קולו של הספקן – מהו פסוידו-מדע?
מאת סיינטיפיק אמריקן ישראל
ההבדלה בין מדע לבין פסוידו-מדע היא סוגיה בעייתית
מאשימים את מכחישי השינוי האקלימי בעיסוק בפסוידו-מדע. האשמה דומה מטיחים בבריאתנים התומכים ברעיון התכנון התבוני, באסטרולוגים, בעב"מולוגים, בפרפסיכולוגים, בעוסקים ברפואה אלטרנטיבית ולעתים בכל מי שסוטה הרחק מדרך המלך המדעית. אבל הגדרת הגבול בין מדע לפסוידו-מדע היא למעשה בעיה ידועה לשמצה הזרועה בהגדרות שנויות במחלוקת.
הדבר נובע מכך ששתי הקטגוריות רחבות מדי וגבולותיהן מטושטשים, ומכך שהמונח "פסוידו-מדע" מנוצל לרעה כתואר שאנשים מצמידים לכל טענה שהם אינם תומכים בה מסיבה כלשהי. בספרו "שטויות על קביים", שראה אור ב-2010 (בהוצאת אוניברסיטת שיקגו), מודה פילוסוף המדע מסימו פיליוצ'י שאין "נייר לקמוס" המבדיל בין התחומים מפני ש"הגבולות המפרידים בין מדע, לא-מדע ופסוידו-מדע הרבה יותר מטושטשים והרבה יותר חדירים ממה שפּוֹפֶּר (או, לצורך העניין, רוב המדענים) היה רוצה שנאמין."
קרל פופר הוא שהגדיר לראשונה את "בעיית התיחום": מציאת קריטריון שיוכל להבדיל בין מדע ניסויי, כמו המבחן המוצלח של תורת היחסות הכללית של איינשטיין ב-1919, לבין פסוידו-מדע, כמו התיאוריות של פרויד, שחסידיהן חיפשו רק ראיות מאששות והתעלמו ממקרים מפריכים. התיאוריה של איינשטיין הייתה מופרכת לולא הראו נתוני ליקוי החמה כנדרש ששדה הכבידה של השמש מטה את קרני האור המגיעות מכוכב רחוק. ואולם, את התיאוריות של פרויד אי אפשר להפריך מפני שאין בהן שום השערה הניתנת לבחינה ומאפשרת הפרכה. כידוע, פופר קבע את "יכולת ההפרכה" כקריטריון התיחום המוחלט.
הבעיה היא שמדעים רבים אינן ניתנים להפרכה, כמו תורת המיתרים, הנוירולוגיה של התודעה, מודלים כלכליים גדולים והשערת החיים מחוץ לכדור הארץ. בחיפוש אחרי חיים חוצניים, איך נוכל אי פעם להגיד שאי טי אינו קיים אם לא נבחן כל כוכב לכת סביב כל שמש בכל גלקסיה?
היסטוריון המדע מאוניברסיטת פרינסטון, מייקל ד' גורדין, מוסיף בנושא בספרו שיראה אור בקרוב "מלחמות הפסוידו-מדע" (אוניברסיטת שיקגו, 2012): "שום אדם בהיסטוריה של העולם לא זיהה את עצמו מעולם כפסוידו-מדען. אין אדם שקם בבוקר וחושב לעצמו, 'אלך לי לפסוידו-מעבדה שלי ואבצע בה כמה פסוידו-ניסויים כדי לנסות לאשר את הפסוידו-תיאוריות שלי באמצעות פסוידו-עובדות.'"
גורדין מתעד בדוגמאות מפורטות "שמדענים יחידים (בניגוד ל'קהילה המדעית' המונוליתית) מסווגים תורה מסוימת כ'פסוידו-מדע' רק כשלתפיסתם היא מאיימת עליהם. אין הם מאוימים בהכרח מן הרעיונות החדשים לעצמם, אלא מן האיום שהם מייצגים על סמכות המדע, על נגישות המדע למשאבים או על כל מגמה חברתית רחבה אחרת. אם לא חשים מאוימים, אין שום סיבה לתקוף את הדבר הנתפס כפסוידו-מדע. במקום זאת, פשוט ממשיכים בעבודה ומתעלמים בשמחה מן המשוגעים."
אני מכנה את הבריאתנות בתואר "פסוידו-מדע" לא מפני שחסידיה עוסקים במדע רע – הם אינם עוסקים במדע בכלל – אלא מפני שהם מאיימים על החינוך המדעי בארה"ב, הם פורצים את החומה המפרידה בין הכנסייה למדינה והם מבלבלים את הציבור בנוגע לעצם טבעה של תיאוריית האבולוציה ולגבי הדרך שבה מתנהל המדע.
והנה, אולי, קריטריון מעשי לפתרון בעיית התיחום: התנהלות המדענים כפי שהיא באה לידי ביטוי בשימושיות המעשית של הרעיון. כלומר, האם הרעיון המהפכני החדש מעורר רצון בקרב מדענים פעילים לאמץ אותו בתכניות המחקר שלהם, סולל כיווני מחקר חדשים, מוליך לתגליות חדשות או משפיע על השערות, מודלים, פרדיגמות או השקפות עולם רווחות? אם לא, סביר להניח שמדובר בפסוידו-מדע.
אנחנו יכולים לתחום את הגבול בין מדע לבין פסוידו-מדע לא על פי מהות המדע אלא על פי מה שהמדע עושה. המדע הוא סדרת שיטות המיועדת לבחון השערות ולבנות תיאוריות. אם קהילה של מדענים מאמצת באופן פעיל רעיון חדש, ואם הרעיון הזה מתפשט בתחום ומשתלב במחקר היוצר ידע שימושי הבא לידי ביטוי בהרצאות, בפרסומים ובייחוד בכיווני חקר ומחקר חדשים, סביר להניח שמדובר במדע.
לקריטריון התיחום הזה, המבוסס על שימושיות, יש יתרון בכך שהוא מגיע מלמטה ולא מלמעלה, הוא מעניק שוויון ולא זכויות יתר, הוא חסר פניות ואינו מפלה על בסיס דעה קדומה. בוא ניתן לצרכני המדע בשוק הרעיונות לקבוע מה נחשב מדע טוב, החל מן המדענים עצמם דרך עורכים, מחנכים וקוראים. ולגבי צרכנים אפשריים של פסוידו-מדע, לשם כך יש ספקנים, אבל גם בשוק הזה, כמו תמיד, ייזהר הקונה.